רילוקיישן עם ילדים ותינוקות

איך זה לעשות רילוקיישן עם ילדים קטנים?

כאשר קיבלנו את ההצעה, הינו בזמנו עם ילדה בת 2.5 שנים והייתי בהריון מתקדם עם בתי הצעירה. הרציונל שעמד מאחורי קבלת ההחלטה לעשות את זה - היה פשוט הרצון לעשות בשביל נגה, הבכורה, יותר. כדי שהיא תחווה גן איכותי, שתלמד אנגלית, שתלך לחוגים שבארץ לא הינו יכולים להרשות לעצמנו בשלב זה. נכון שבגיל 3.5 שנים זה גיל צעיר מדי מכדי להבין את גודל החוויה שהזדמנה לפתחה, אבל זה גם גיל מושלם לרכוש אנגלית ברמת שפת אם. המוח בגיל הזה בשלב ההתפתחותי שבו קיימת קליטה טובה מאוד לשפות, וזו הזדמנות.

ידענו שאני לא אעבוד, וקיבלתי את זה בשמחה. אוכל לתת יותר תשומת לב לתינוקת, לא נצטרך להכניס אותה למעון בגיל 6 חודשים. כמובן שהתכנון היה שבהמשך אני אקבל אישור עבודה ואתחיל לעבוד ככל הנראה און-ליין עם חברה ישראלית המתמחה בתרגומים של טקסטים מדעיים, עלוני תרופות.

בפועל, מה שקרה היה אחרת.

אותה חברה שניהלתי איתה מגעים לגבי עבודה און-ליין, נסוגה בנתיים, וההצעה אינה אקטואלית כרגע. אמנם קיבלתי סוףסוף אישור עבודה, אבל עכשיו זה אתגר לא מבוטל לחפש עבודה, במדינה זרה, עם 2 ילדים קטנים ללא תמיכה ועזרה של המשפחה.

מההתרשמות שלי על החיים של אמהות צעירות כאן: זה כמעט לא אפשרי ששני בני הזוג יהיו שכירים, ויעבדו משרות מלאות.

המרחקים כאן גדולים, מהבית עד הגן של נגה שנחשב קרוב זה 20 דק נסיעה. בכביש מהיר. אין פה משהו על הדרך, כמו סופר ליד הבית, צריך לנסוע במיוחד 15 דק לסופר כדי לקנות מצרכים. הבתים פה גדולים מאוד, וכל חדרי השינה עם שטיחים, הסלון והמטבח עם פרקט למינציה - מה שדורש תחזוקה. גינה גדולה ודשא שחובה על הדיירים לקצוץ מדי שבועיים בערך (אחרת ניתן לקבל קנס!).

המזג אוויר כאן הכי לא נוח עם ילדים ותינוקות.

כשהגענו בקיץ היה חום אימים, חום יבש, כמו בערבה, 40 מעלות בערך. עכשיו בסתיו, יש ימים עם טמפ' של 0 מעלות. ורואים שלג שמתחיל לרדת בפסגות של ההרים. אני משקשקת ממה שצפוי, שלג מטורף של חורף אמיתי. אין טיול בחוץ בעגלה, קשה להוציא ולהכניס ילדים לאוטו כי צריך להוריד מעילים ולהלביש מעילים כל הזמן.

יחד עם זאת, אורח החיים האמריקאי בהחלט מתאים עצמו למזג האוויר. לרוב המשפחות הצעירות 2 רכבים. רק הבעל עובד משרה מלאה. רוב הנשים אינן עובדות. לרוב הילדים אינם הולכים למסגרת עד גיל גן עירייה, 4-5 שנים. אין דבר כזה ללכת ברגל. מהחניה הפרטית נוסעים ברכב עד לחניה של העבודה/גן/סופר. יש מדרכות בכל מקום, והן רחבות ונקיות, אבל אם יוצא שרואים הולך רגל מביטים עליו כעל תמהוני... כי המרחקים גדולים ופשוט מבחינת הזמן הליכה לא תגיע רחוק ברגל. מעברי חציה? בכביש של 4-6 נתיבים, לכו תחצו מעבר חציה ברגל.

רוכבי אופניים? זה משעשע לראות את כל הכלי רכב עוקפים את רוכב האופניים. כמו נחיל של נמלים שעוקף אבן. צריך לקחת בחשבון שהמזג אוויר כאן לא מאפשר רוב עונות השנה ללכת ברגל או לרכב על אופניים לשום מקום.

ביום חורף עם שלג, נכנסים מבית שמחומם בהסקה לתוך רכב המחומם וממנו יוצאים בחניון פתוח של חנות/סופר (כל החניונים פה פתוחים כי יש שפע מקום, אין פה כל כך מעליות או מבנים בקומות). ומהרכב אצים - רצים לחנות המחוממת.

ההסקה לרוב בגז, לפעמים ע"י אח עצים אמיתית (בחלק מהבתים הפרטיים). מה שכן, מומלץ מכשיר אדים קרים כי ההסקה מאוד מייבשת את האוויר.

רילוקיישן זו הזדמנות טובה לפתח תחביבים.

סוףסוף מתפנים לזה!

בעלי האהוב, נגן גיטרת ג'ז בס מחונן, חיפש ומצא 2 חבר'ה לנגן איתם. הם הקימו פה להקה של קאברים (גרסאות כיסוי לשירים מוכרים). בעלי כל הזמן דחף להיפגש, לנגן, מצא זמרת שרוצה לשיר איתם. 2 החברים האחרים בלהקה, אחד תופים והשני גיטרה חשמלית. הם אמריקאים. הם קבעו להיפגש כל ראשון בערב לחזרה בבית של הגיטריסט. והם נפגשו לנגן 3 פעמים בערך כבר ונראה שזורם והם אפילו נשמעים טוב!

אתמול, ערב לפני יום חשוב בעבודה (בעלי בנסיעת עבודה ככה שאני נשארתי לבדי עם הבנות והכלב), הגיטריסט שלח לו הודעה שבה הוא הודיע באופן הכי יבשושי שאפשר שהם חוזרים לנגן עם נגן הבס הקודם שלהם. הודיע לו בהודעת טקסט שהוא מסולק מהלהקה.

ככה, בלי סנטימטים, בלי לדפוק חשבון. 

אני כל כך לא מבינה את האמריקאים האלה. כזו דרך מגעילה לסיים שיתוף פעולה פורה, לסיים מערכת יחסים עם מישהו שהשקיע ונתן מכל הלב. כמובן שזה לא מעיד על כל האמריקאים וזה חטא להכליל, אבל מהחוויה שלי עד כה, התרשמתי שהם מאוד נמנעים ממעורבות רגשית עם אנשים אחרים, שומרים על מרחק, לא נותנים להתקרב ולא מעוניינים להיקשר.